נעמן חוג'יראת נ' אריה בע"מ - חברה לבטוח ואח'

פסק דין

1.לפנינו תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע, יליד 21/11/1987, טען בתביעתו כי בתאריך 05/02/04 בתום נסיעה ברכב שהיה נהוג על ידי אביו, הנתבע מס' 2, ובעת שרצה לרדת מהרכב, רגלו השמאלית נתקעה בתוך הרכב ונפל ארצה תוך כדי תנועה סיבובית של רגל שמאל.

כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בברך שמאל, תחילה סבר שמדובר בחבלה קלה וחולפת, אך בחלוף הימים ועם התגברות הכאבים פנה, לטענתו, לרופא המשפחה בקופת חולים בכפר מגוריו ביר אל-מכסור, אשר קבע לו תור לבדיקה אצל רופא אורטופד של קופת חולים, והלה הפנה אותו לבית חולים נצרת, אז התברר לאחר ביצוע צילומים כי לתובע נגרם שבר בברך שמאל.

לבקשת התובע מונה מומחה אורטופד מטעם בית המשפט, ד"ר פינקלשטיין מאוריציו, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כלשהי כתוצאה מהתאונה.

2. הרכב בו נסע התובע היה מבוטח ע"י הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") בביטוח חובה עפ"י פקודת ביטוח רכב מנועי, ועל כך אין חולק.

הנתבעת כופרת בנסיבות התאונה ולטענתה התובע נחבל בנסיבות אחרות שאינן כמתואר בכתב התביעה.

ייאמר כי אין חולק כי הנסיבות כמתואר בכתב התביעה הינן בגדר תאונת דרכים כמשמעות המונח בחוק הפלת"ד. הגם שבהגנתה טענה הנתבעת כי נסיבות התאונה הנטענות ע"י התובע אינן מהוות תאונת דרכים, אלא שטענה זו נזנחה ובצדק במסגרת סיכומיה.

3.מטעם התובע העיד הוא בעצמו ואביו, מי שנהג ברכב. התובע טען כי בדרכו חזרה מבית הספר משפרעם, עת הוסע ע"י אביו בשעות הצהריים, יחד עם שני אחיו, אחמד ויוסף, התיישב במושב האחורי של הרכב כששני אחיו התיישבו מימינו ומשמאלו. בהגיעם לביתם בביר אל מכסור, ולאחר ששני אחיו ירדו מהרכב והספיקו אף לעלות הביתה, ותוך כדי שהוא יורד מהרכב מהדלת האחורית-ימנית, נתפסה רגלו בתוך הרכב מסיבה שלא נודעה לו, וכתוצאה מכך נפל ארצה על שתי ברכיו תוך כדי תנועה סיבובית, כשעיקר הפגיעה הייתה בברך שמאל.

התובע העיד כי הוא קם בכוחות עצמו תוך שהוא נשען על דלת הרכב, ועלה במדרגות הבית כשהוא נשען על המעקה.

אביו של התובע לא ראה את עצם נפילתו של התובע, אך שמע את החבטה וקם ממושב הנהג, הסתובב, וראה את בנו על הרצפה, עזר לו לקום ועלו הביתה. יצוין שאביו של התובע הינו נכה המהלך על קביים.

4.בסיכומיה טענה הנתבעת כי נתגלו סתירות רבות בעדות התובע ובעדות אביו, בעיקר באשר לתאריך אירוע התאונה, אשר כלל לא הוכח, וכן נוכח העובדה שנעדר רישום רפואי אודות נסיבות התאונה מלבד הרישום מבית חולים נצרת בחלוף חודש ימים מיום התאונה.

לטענת הנתבעת, אין כל הסבר לכך שברישום הרפואי הראשון של ד"ר עונאללה המומחה האורטופד, מתאריך 27/02/2004, לא צוין כי התובע נחבל כתוצאה מנפילה מרכב. ועוד, במסמך זה צוין כי מדובר בחבלה מלפני שבועיים, היינו בתאריך 13/02/04, תאריך שאינו תואם למועד התאונה הנטען ע"י התובע.

עוד לטענת הנתבעת, המדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, ועל-כן די בטעם זה כדי לדחות את התביעה מחמת שלא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו באשר לנסיבות התאונה.

5.התובע העיד כי בדרכו חזרה מבית הספר יחד עם שני אחיו כשהרכב היה נהוג ע"י אביו, התיישבו שלושתם במושב האחורי כשהוא יושב באמצע ובעת שרצה לרדת מהרכב נתפסה רגלו השמאלית בתוך הרכב, איבד שיווי משקל, ונפל על שתי ברכיו.

לאחר מכן, קם התובע תוך כדי שהוא נשען על דלת הרכב, עמד על רגליו ועלה לביתו תוך כדי שהוא נעזר במעקה.

התובע מסביר כי פנייתו המאוחרת לרופא המשפחה נבעה מכך שלא תיאר לעצמו כי מדובר בחבלה רצינית אשר בדיעבד התברר כי היא גרמה לו שבר בברך, וסבר לתומו כי הכאב יחלוף תוך מספר ימים.

לאחר כשבוע ימים פנה לרופא המשפחה, ד"ר אנטון ג'מאל, אשר קבע לו תור לבדיקה אצל מומחה אורטופד, ד"ר עונאללה; אלא שהמועד לבדיקה אצל ד"ר עונאללה הגיע רק ב-27/02/2004, והלה הפנה אותו לבית חולים נצרת, שם בוצע לו גבס ארוך על הרגל, לאחר שנמצא כי סבל משבר בברך.

עדותו של אביו של התובע תומכת בגרסתו הנ"ל.

6.אמנם התגלו סתירות ותמיהות, הן באשר לנסיבות התאונה, והן באשר לתאריך אירוע התאונה, אלא שלולא היה מדובר בעדות יחידה של בעל דין, לא הייתי דוחה את התביעה מחמת סתירות אלו, וזאת נוכח מהימנות עדותו של התובע ואביו, אשר הותירו עליי רושם אמין ומהימן.